פסק-דין בתיק ת"ק 50181-10-10 - פסקדין

1.         התובעים הם שומרי מצוות וביום 28.7.08 התקשרו עם הנתבעת ורכשו באמצעותה חבילת נופש עבורם ועבור 4 ילדיהם שכללה טיסה ושהייה במלון באנטליה בין התאריכים 29.7.08 (יום ג') ועד  1.8.08 (יום שישי בבוקר).                                                                                                                         

לתובעים לא הייתה בעיה, שהחזרה לישראל נקבעה ליום ו', אך הבהירו לנציג הנתבעת, שהיות והם דתיים שומרי מצוות, לא יהיו הם מוכנים לחלל שבת וחשוב להם שהטיסה חזרה תהא בבוקר יום שישי.            

נציג הנתבעת הבין את הבהרת התובעים והרגיעם, שגם אם הטיסה לארץ תתאחר - עדיין היא תגיע לפני כניסת השבת.  

לאחר שיחה זו, הזמינו התובעים את הנופש.          

2.         עד כאן, הכל טוב ויפה ומכאן ואילך מלינים התובעים על הנתבעת ומעלים כלפיה הטענות הבאות, שיש לדעתם כדי להצדיק לחייב הנתבעת לשלם להם פיצוי בסך של 10,643.45 ש"ח, הכולל בחובו: החזר הוצאות שיחות טלפון בסך של 643.45 ש"ח, ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ש"ח - הכל לאור הטענות הבאות:

א.         עוד ביום 28.7.08 הסתבר לתובעים - בדיעבד - שמועד החזרה ארצה שונה מיום ו' - 1.8.08 שעה 08.00 ליום שבת שעה 02.00.                                                                                       

התובעים יצאו לחו"ל ביום 29.7.08 וגם ביום זה לא עודכנו בדבר שינוי מועד הטיסה חזרה - לא על ידי הנתבעת ולא על ידי משווק חבילת הנופש - השטיח המעופף בע"מ.                                 

לטענת התובעים, הייתה הנתבעת מודעת לשינוי המועד, אך לא טרחה לעדכן אותם בדבר שינוי המועד ורק ביום 31.7.08 עדכנה הנתבעת את התובעים על שינוי המועד - זאת באמצעות פקס שנשלח למזכירות המלון בחו"ל ואשר נתלה על לוח המודעות של המלון.                                                               

אילו הייתה מעדכנת הנתבעת את התובעים בזמן אמת ובטרם יצאו לנופש על שינוי המועד האמור, היו מבטלים את ההתקשרות על מנת לא לחלל את השבת.                                                                     

ב.         עם היוודע לתובעים דבר שינוי המועד, החלו בפניות ובבדיקה כיצד ניתן לעלות לטיסה אחרת - לפני כניסת השבת או במוצאי שבת או מיד לאחר מכן - אך הנתבעת לא עשתה כל מאמץ לנסות ולסייע לתובעים במציאת פתרון.

             התובעים גם ניסו בכוחות עצמם, בינם ובין נופשים אחרים במלון, למצוא פתרון ולהתחלף עם מאן דהוא אחר בטיסות חזרה ארצה ובסופו של יום, נשאו מאמציהם פרי, אך רק באופן חלקי, יען כי הם מצאו משפחה בת 3 נשפות שהייתה אמורה לטוס בשעה 03.00 במוצאי שבת (שזה כבר בעצם יום ראשון) אשר הסכימה להתחלף ובאופן כזה ובעל כורחם והיות והתובעים היו 6 נפשות, נאלצו התובעים לפצל את חזרתם ארצה כך, שהתובעת עם 2 מילדיה חזרו ביום שבת וכך חיללו את השבת ואילו התובע עם 2 מילדיו נותרו עמו בטורקיה, ללא מקום לינה ונאלצו להמתין 15 שעות עד לטיסתם בשעה 03.00 של יום א', כאמור. 

התובע טוען גם, כי בעת שהגיע ביום א' עם שני ילדיו לשדה התעופה, התברר לו שהיו עדיין מקומות פנויים ולכן לא היה כלל מקום שמשפחה זו תפוצל עת חזרה ארצה, שכן לו הייתה הנתבעת פועלת כראוי - הייתה מסדרת מקום בטיסה זו לכל המשפחה.

ג.          לטענת התובעים, נגרמה להם עוגמת נפש רבה עקב התנהלות הנתבעת, הן בכך שלא הודיעו להם על שינוי מועד הטיסה והן על ידי חוסר המעש למציאת פתרון לחזרתם של התובעים ארצה מבלי לחלל את השבת.

3.         אכן, אין ספק, שעצם העובדה, שהתובעים הם שומרי מצוות וכיוונו את נסיעתם באופן כזה, שהטיסה לחו"ל והחזרה לא תגרום להם חילול שבת ולאור העובדה, שמועד הטיסה שונה כך, שבעל כורחם, גרם להם לחלל את השבת, הרי שכל זה אכן גרם לתובעים לעוגמת נפש ולמתחים בעשותם ניסיונות למצוא פתרון כזה על מנת למנוע מהם לחלל את השבת ואמנם פתרון כזה נמצא בסופו של יום, אך הוא היה פתרון מאולץ אשר פיצלה את חזרת המשפחה לשתי טיסות נפרדות.                                                            

4.         א.         התובעים העידו בפני והם עשו עלי רושם של דוברי אמת בכל הקשור לעובדות  

                           שנטענו על ידם בקשר לשינוי מועד הטיסה ועל אותם ניסיונות שעשו כדי למצוא 

                         בעצמם פתרון לחזור ארצה מבלי לחלל את השבת.                                                   

                         אין גם חולק על כך, שהייתה חובה לעדכן את התובעים בדבר שינוי שעת הטיסה -  

                         שיש בעצם שינוי זה כדי לגרום להם לחלל את השבת.